<h1>פסקי או"ז הלכ' תפילין</h1>
<h2>דף ב:</h2>
ספר תורה תפלין ומזוזות שכתבן מין ומסור וישראל משומד פסולין. ויגנזו. ספר תורה שכתבו גר שחזר לסורו מחמת יראה ולבו לשמים קורין בו. אינו רשאי לכתוב אא"כ יודע לקרות. ספר תורה שכתבו גר תושב או ממזר פסול. קטן היודע לשמור תפיליו, שלא יכנס בהם לבית הכסא, אביו לוקח לו תפילין לחנכו מדבריהם. כתב הרב ר' יהודה חסיד זצ"ל, טוב לאדם שימעט כבודו וירבה כבוד שמים, לכתוב בתפלין קצת כתיבה עבה. ואינו רשאי לכתוב תפילין ומזוזות כשהוא רוצה להתנמנם, שהרי לא יתכוין לשמה. ועוד כתב, כשיכתוב תפילין אל יכתוב השמות עד שיבדוק שכבר כתב הכל כהלכה, שאם יכתוב השם ויטעה יביא השם לידי גניזה. וכשיכתוב תפילין צריך לכתוב לשם תפילין, וכן מזוזה.
<h2>דף יט:</h2>
מקום הנחת תפילין שביד בזרוע בגובה הזרוע. ונמצא כתוב בשם רב האיי גאון זצ"ל וצריך שיהא הקשר כלפי פנים כנגד הלב. ובירושלמי בפ"ב דברכות, בקייטא לביש דאדרעיה, ופריך ואינו אסור משום ערוה, א"ר חייא בר אבא אפיקריסין היה לבוש מבפנים. משמע היה חוצץ כמו בזמן הזה מכנסים. בספר חסידים, מי שיש לו נתק או שחין, שליחה יוצאה ממנו במקום הנחת תפילין, יניח בזרוע ולא בראש. מי שיש לו כויה בזרוע יניח של הראש ולא בזרוע.
